אחריות פלילית של קטינים (מדריך משפטי)

מעת שאדם נולד אל אוויר העולם, הוא רוכש מיומנויות שונות ומגוונות, ועם חלוף השנים מפתח שיקול דעת המאפשר לו לנהוג בצורה נאותה כלפי סביבתו ולהבחין בין טוב ורע. שיקול דעת זה מתגבש ככל שאדם מתבגר ומגיע לגיל בגרות, ובצד התפתחות שיקול דעתו, הוא נתון למידת אחריות שלא הייתה מוטלת עליו קודם לכן.

בתוך כך, מצויה גם אחריות פלילית, אולם אחריות זו מתחילה לנכוח בחייו של אדם כבר עם הגיעו לגיל 12 במופעים מדורגים ומדודים. בהתאם, ככל שהאדם מתבגר, כך גדל מתחם האחריות הפלילית המוטל עליו מכוח החוק.

מה הדין החל על קטינים?

קטין מוגדר כמי שגילו נע בין גיל לידה לגיל 18 שנים. בטווח הזה, נתפס האדם כבעל שיקול דעת המצוי בהתהוות ואשר הולך ומתגבש משנה לשנה, והחוקים החלים עליו לאורך שנים אלו משתנים גם הם בהדרגה. דוגמאות לכך ניתן למצוא בכך שבאפשרות אדם להוציא רישיון נהיגה רק בגיל 17 שנים, או לצרוך סיגריות ואלכוהול רק מגיל 18 שנים.

בכל הנוגע לאחריות פלילית, המחוקק בחר שלא להחילה על קטינים שטרם מלאו להם 12 שנים. אין פירוש הדבר שבתווך שבין גיל 12 לגיל 18, האחריות הפלילית היא זהה, וקיימות הבחנות מסוימות בין צעירים יותר וצעירים פחות.

עם זאת, מבחינה פורמלית טווח זה שבין גיל 12 לגיל 18 מגלם בתוכו את גיל האחריות הפלילית של קטינות וקטינים בישראל.

מה ההבדל בין אחריות פלילית של קטין לעומת בגיר?

ככל שמדובר בקטין שגילו מעל גיל 12, הרי שהוא נתפס כאחראי בפלילים בדיוק כמו אדם בן 10, 30 או 60. ההבדל העיקרי אינו נעוץ בשאלת האחריות הפלילית, אלא במשמעות העונשית שלה, שכן הביטוי לאחריות פלילית הוא בעיקרו העונש המוטל על אדם שנמצא כי ביצע עבירה. בתוך כך, ההבדלים המהותיים ביותר בין בגירים לקטינים בנוגע לתרגום של האחריות הפלילית לענישה הם אלו:

• עונש מאסר – החוק אוסר הטלת עונש מאסר על קטין מתחת לגיל 14, ומורה לבית המשפט להימנע מכך ככל האפשר גם ביחס לקטינים בני 14 עד 18. מנגד, אין כל מגבלה על הטלת עונש מאסר כלפי בגיר.
• שאלת ההרשעה – בעולם הבגירים, הכלל הוא כי אדם שביצע עבירה יורשע בדין. מנגד, הכלל המנחה כלפי קטינים, בהתאם לחומרת העבירה והירתמות הקטין להליך שיקום, הוא לנקוט בענישה ללא הרשעה.
• חלופות מאסר – גם כאשר קטין מבצע עבירה חמורה מאוד, נתונה בידי בית המשפט האפשרות לבחון את שליחתו למעון נעול, המהווה מסגרת כליאה שיקומית. מנגד, בגירים נדרשים לרצות עונשי מאסר בבית כלא.

מה העונש הצפוי לקטין שביצע עבירה?

חוק העונשין כולל בצד כל עבירה את העונש המירבי שניתן להטיל בגינה, ובמקרים מסוימים אף קובע עונשי מינימום, תוך מתן פתח לבתי המשפט לחרוג ממינימום זה בנסיבות מיוחדות. כאשר הנאשם הוא קטין, השיקול העונשי בעת גזירת דינו הוא בעיקרו שיקומי. בהתאם, הקטין מלווה לאורך ההליך המשפטי על ידי שירות המבחן לנוער אשר פועל לשלבו בהליך שיקומי.

ככל שההליך השיקומי נושא פירות, צפוי שירות המבחן להגיש לבית המשפט תסקיר הממליץ על סיום ההליך במנגנון ענישה הקרוי דרכי טיפול. מנגנון זה כולל הימנעות מהרשעת הקטין, לצד הטלת רכיבי ענישה חינוכיים, בהם מספר של כמה מאות שעות שירות לתועלת הציבור, או הטלת צו מבחן הדורש מהקטין המורשע להימנע מביצוע עבירות ולקיים קשר שוטף עם קצין המבחן לפרק זמן ממושך.

מה הדרך הטובה ביותר עבור קטין להתמודד מול כתב אישום?

בשל העובדה כי בהליך פלילי נגד קטין מושם דגש משמעותי על שילוב הקטין בהליך טיפולי, אזי במקביל לבחינת טיב הראיות והעמקה בשאלה האם יש בהן כדי להביא להרשעת הקטין, יש בהחלט מקום לבחון את אפיק השיקום המתאים ביותר עבורו. זאת מאחר שחלק נכבד מהליך השיקום אינו נוגע לעצם העבירה ומאפיינה ועוסק בעיקר בשילוב הקטין במסגרת חיים נורמטיבית יומיומית.

אחריות פלילית של קטין – השיקום הוא המפתח

קטינים הם מי שפועלים תחת שיקול דעת לא מגובש, ומטעם זה מנוסח הדין החל עליהם ככזה המבכר את האינטרס השיקומי על פני ענישה חמורה ומרתיעה. עם זאת, גם ההליך השיקומי נושא בצידו אתגרים לא פשוטים.

מניסיוננו, ישנם בני נוער רבים שמסרבים לשתף פעולה ובמקום להישלח לשיקום – הם נשלחים לכלא או למעון נעול. ההחלטה הזו, בעינינו, היא שגויה וברוב המקרים בני נוער אלה משלמים את החוב שלהם ולאחר מכן חוזרים למעגל הפשיעה.