העלבת עובד ציבור: האישום והשלכותיו

אחת העבירות המיוחדות והשנויות ביותר במחלוקת בדין הפלילי בישראל היא העבירה של העלבת עובד ציבור. הייחודיות שלה נובעת מצביעת פעולה של העלבה כמעשה פלילי, וזאת אך ורק ביחס למי שמוגדר עובד ציבור, כאשר העלבה של כל אדם אחר היא פעולה מותרת וחוקית לגמרי.

בשל כך, ואף שמדובר בעבירה הקיימת בחוק בישראל, נדרש בית המשפט העליון במספר פסקי דין, לתחום את גבולותיה ולצמצמה באופן שאינו פוגם בזכות היסוד של כל אדם במדינת ישראל – חופש הביטוי.

מהי עבירה של העלבת עובד ציבור?

על פי חוק העונשין קיים איסור לפגוע בכבודו של עובד ציבור או עובד הממלא תפקיד ציבורי, בתנועות, מילים או במעשים, כשהם ממלאים את תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם. המונח עובד ציבור הינו רחב למדי ומפורט בחוק העונשין, וניתן לבארו בצורה כללית ככזה הנוגע לכל אדם הפועל בשירות המדינה ומוסדותיה.

עבירה זו אינה נחשבת חמורה במיוחד, והעונש המירבי שניתן להטיל בגינה הוא שישה חודשי מאסר. מטרת החוק היא להגן על עובדי הציבור ועל תפקודם התקין, ולהבטיח שהם יוכלו למלא את תפקידם ללא חשש.

מה הבעייתיות בעבירה של העלבת עובד ציבור?

הבעייתיות בעבירה של העלבת עובד ציבור נובעת מכמה היבטים עיקריים. ראשית, הגדרת המונח "העלבה" אינה חד-משמעית ויכולה להשתנות בהתאם לנסיבות ולפרשנויות משפטיות שונות. הדבר מקשה על הבנה ברורה של מה מותר ומה אסור.

בנוסף, העבירה יוצרת בידול בין העלבה של עובד הציבור לבין העלבה של כל אדם אחר הנחשבת חוקית ומותרת. כמו כן, החוק עלול לפגוע בזכות היסוד של חופש הביטוי, במיוחד כאשר מדובר בביקורת על עובדי ציבור.

על מנת להתמודד עם בעייתיות זו, התווה בית המשפט העליון שני מבחנים שעל פיהם יש להכריע התנהגות מסוימת מהווה עבירה של העלבת עובד ציבור או לא:

• מבחן תוכני – ניתן להרשיע אדם בהעלבת עובד ציבור אם המסר המעליב פוגע עמוקות בשמו הטוב של עובד הציבור עד כדי ביזויו בעיני זולתו.
• מבחן הסתברותי – ניתן להרשיע אדם בעבירת העלבת עובד ציבור אם קיימת וודאות קרובה שהמסר המעליב יפגע בצורה קשה וממשית בדרך מילוי תפקידו של העובד ובאופן הפוגע במערכת השירות הציבורי.

מה כולל ההליך הפלילי נגד מי שביצע עבירה של העלבת עובד ציבור?

השלב הראשוני ביותר בהליך הפלילי בגין עבירה זו הוא בפתיחת החקירה במשטרה, לרוב על פי תלונה של עובד הציבור עצמו אודות העלבתו. בהמשך, צפוי החשוד בביצוע העבירה להתבקש להגיע לחקירה ובסיום איסוף הראיות, מועבר חומר הראיות להכרעת התביעה – האם להגיש כתב אישום כנגד החשוד או לא.

בצומת דרכים זו, נדרשת התביעה לשאול עצמה שתי שאלות – האם יש די ראיות להוכחת אשמתו והאם יש עניין ציבורי בהגשת אישום כנגדו. ככל שהתשובה לשתי שאלות אלו היא חיובית, צפויה התביעה נגד החשוד כתב אישום, ואז תידרש להוכיח את אשמתו בפני בית המשפט מעל לכל ספק סביר.

מה הן דרכי הפעולה כנגד אישום בעבירה זו?

בידי עורך הדין המייצג אדם המואשם בעבירה של העלבת עובד ציבור מספר דרכי פעולה אפשריות, וביניהן:

• העלאת טענת הגנה מן הצדק – טענה זו היא רחבה ותלוית מקרה, והיא עוסקת בהצבעה של ההגנה על חוסר צדק משווע הטמון בהחלטה להעמיד את החשוד לדין. קבלת טענת הגנה זו עשויה להוביל לביטולו של כתב האישום.
• הטלת ספק בעצם האפשרות לייחס עבירה – לאור העובדה שמדובר בעבירה שגבולותיה עמומים, באפשרות עורך הדין לטעון כי העובדות המיוחסות לנאשם אינן מגלמות עבירה פלילית, ומשכך יש לזכותו או לבטל את האישום נגדו.
• תקיפת ראיות התביעה – באפשרות עורך הדין לחקור בחקירה נגדית את עדי התביעה ובראשם את עובד הציבור, ולהטיל ספק במהימנות תלונתו. הטלת ספק כאמור, עשוי להוביל את בית המשפט למסקנה כי אין בראיות התביעה בסיס להרשעת הנאשם.

העלבת עובד ציבור – עבודת הייצוג מתמקדת במישור המשפטי

עבירת העלבת עובד ציבור היא אחת העבירות השנויות במחלוקת במשפט הפלילי בישראל. אחת לזמן מסוים עולה לכותרות יוזמה של גורם כזה או אחר לביטול העבירה של העלבת עובד ציבור, בטענה כי מדובר בעבירה ארכאית שאינה מתאימה לעת הזו.

בשל כך, בית המשפט העליון נדרש לא פעם לתחום את גבולות העבירה ולצמצם את תחולתה כדי להגן על חופש הביטוי, והדבר משפיע משמעותית על מקרים של הגשת אישום בעבירה זו. מניסיוננו בתחום, קיימות דרכי פעולה שונות האפשריות לשם הגנה משפטית נאותה כנגד כתב אישום בעבירה זו, ואין זה אומר בהכרח שאישום בעבירה יוביל להרשעה פלילית.