טענת אליבי במשפט הפלילי – מדריך לנאשם

הכלל הבסיסי ביותר במשפט פלילי הוא שיש להרשיע אדם בעבירה מסוימת, רק אם הוכחה אשמתו מעבר לכל ספק סביר. במסגרת המשפט הפלילי, נטל ההוכחה מעבר לספק סביר מוטל על כתפי התביעה, בעוד שעל הנאשם רק לעורר את הספק שמא ייתכן כי לא ביצע כל עבירה.

טענת אליבי, או בשמה בעברית – 'טענת במקום אחר הייתי' היא אחת מטענות ההגנה החזקות ביותר, וביכולתה לייצר מידה מספקת של ספק סביר הנדרש להוכחת חפותו של נאשם. עם זאת, רצוי להבין את המגבלות של טענה זו טרם השימוש בה. הכנו עבורכם סקירה משפטית בנוגע למשמעויות המרכזיות של טענה זו, וכיצד נכון להשתמש בה. 

מהי טענת אליבי?

כאשר אדם נחשד או מואשם בביצוע עבירה, אחת מטענות ההגנה והחפות שהוא יכול להעלות למול החשדות המופנים נגדו היא טענת אליבי. טענה זו מפי הנאשם או החשוד, גורסת למעשה כי לא ייתכן ביצוע העבירה על ידו, משום שבעת ביצוע העבירה הוא שהה במקום אחר.

כך לדוגמה, אם אנו מייצגים לקוח שנטען כלפיו כי ביצע שוד בעיר נתניה בתאריך מסוים ושבעה מסוימת. והוא מצדו מעלה את הטענה כי בתאריך ובשעת ביצוע השוד, הוא שהה בכפר סבא, ולכן לא ייתכן כי הוא זה שביצע את השוד. במצב דברים זה, אם יוכח כי הנאשם אכן שהה בכפר סבא בשעת השוד, פירוש הדבר כי לא ניתן להוכיח את המיוחס לו באישום.

מתי ניתן להעלות טענת אליבי?

חשוב לנו להבהיר כי ישנם שני צמתים מרכזיים שבהם יש מקום להעלות טענת אליבי:

• במסגרת החקירה – הגשת אישום כנגד אדם היא המשך של חקירה שנוהלה נגדו על ידי המשטרה. ככלל, לא יועמד אדם לדין לפני שנחקר וניתנה לו הזדמנות להשמיע את גרסתו. שלב זה של החקירה, הוא השלב הראשון שבו באפשרות החשוד להעלות טענת אליבי המבססת את חפותו.
• במסגרת התשובה לאישום – משפט פלילי מורכב מכמה שלבים מתחילתו ועד סופו, כאשר אחד המרכזיים שבהם הוא שלב המענה לכתב האישום. תוכן המענה הוא שתוחם את זירת המחלוקת בין התביעה לנאשם. זהו המקום שבו נדרש, על פי החוק, הנאשם להעלות טענת אליבי על מנת שיהיה מקום לדון בה במסגרת בירור האשמה.

כיצד יכול הנאשם להוכיח טענת אליבי?

הנטל להוכיח את אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר הוא נטל המוטל על כתפי התביעה, וככזה, היא נדרשת להוכיח גם את הימצאותו של הנאשם בזירת העבירה בעת ביצועה.

נציין כי הראיות המשמשות אותה לשם כך הינן מגוונות ויכולות להיות עדויות ראיה, מצלמות אבטחה, איכון סלולרי, ובמקרים מסוימים גם טביעות אצבע, אף שמדובר בראיה שלא ניתן לקבוע מתי בדיוק נוצרה.

על כן, נטל ההוכחה של טענת הגנה מסוג אליבי, מצריך מהנאשם לעורר ספק סביר בלבד. חשוב לנו להדגיש שפירוש המושג ספק סביר הוא אפשרות סבירה ולא מופרכת וקלושה של תסריט חלופי לזה שהתביעה מבקשת להציג.

מה הסכנה בהעלאת טענת אליבי?

פעמים רבות נתקלנו במקרים בהם בחירה בטענת אליבי הובילה דווקא להאשמת הנאשם, זאת משום שהבחירה בטענת אליבי, פירושה ויתור על טענות הגנה אחרות הממקמות את הנאשם בזירה ואשר עשויות להביא לזיכוי הנאשם מזווית ראייתית אחרת.

כך למשל, אדם המואשם בעבירת מין אשר טוען כי לא שהה בזירת העבירה במועד המיוחס לו, לא יוכל במקביל להעלות טענה לפיה המגע המיני היה בהסכמה.

יתר על כן, עשוי מועד העלאת הטענה לפגום במשקלה. ככל שהנאשם לא העלה טענת אליבי בעת חקירתו במשטרה ובחר להעלות אותה רק בשלב המשפט לאחר שנחשף לחומר הראיות, עשויה גרסת האליבי, ככל שאין לה תמיכה ממשית, להיחשב כעדות כבושה שמשקלה נמוך.

מה התוצאות של קבלת טענת אליבי?

חשוב לנו לציין כי תוצאת קבלת טענת האליבי, תלויה במידת מרכזיותה ביחס לסוגיה שבמחלוקת בין התביעה להגנה. ככל ששאלת הימצאותו של הנאשם במקום מסוים היא קריטית להוכחת אשמתו או חפותו, קבלת הטענה צפויה להביא לזיכוי, שכן פירוש הדבר הוא כי התביעה לא עמדה בחובתה להוכיח את האמור בכתב האישום.

עם זאת, נדגיש כי ייתכנו מקרים שבהם טענת האליבי אינה בעלת משמעות מרכזית, כגון במקרה שבו העבירה המיוחסת לנאשם אינה נוגעת לשאלת הימצאותו במקום מסוים במועד ספציפי, דוגמת עבירות הנעשות מרחוק באמצעות רשת האינטרנט.

מניסיוננו, לטענה זו משקל נמוך גם במקרה של ייחוס עבירות המבוצעות בצוותא כאשר הביצוע הפיזי בפעול נעשה שלא על ידי הנאשם אלא בהוראתו ובאמצעות אדם אחר.

שימוש בטענת אליבי – בצורה מושכלת ומחושבת

העלאת טענת אליבי כמוה כהעלאת טענת חפות מלאה, שכן אדם שלא שהה בזירת העבירה בעת ביצועה הוא בהכרח מי שאינו ביצע אותה. עם זאת, לא פעם נוכחנו לדעת ששימוש לא מושכל עשוי לפגום בקו ההגנה של הנאשם, בעוד שהעלאתה בשלב המתאים עשויה להביא לתוצאה חיובית של זיכוי במשפט. אל תהססו לפנות אלינו ולהתייעץ מה היא הדרך הנכונה והמתאימה עבורכם.