מתי נכון להגיש ערעור על מעצר עד תום ההליכים?

מעצר עד תום ההליכים הוא אחד הכלים הפוגעניים ביותר אשר נתונים בידי מערכת אכיפת החוק במסגרת העמדה של עבריין לדין. זאת מאחר שמדובר בשלילת חירותו של מי שטרם הופרכה חפותו. יתר על כן, מדובר בכליאה שמאפייניה אף קשים ממאפייניו של מאסר לאחר מתן גזר דין.

יחד עם זאת, כאשר בית המשפט הדן בבקשה למעצר עד תום ההליכים מקבל את בקשת המדינה ומורה על מעצר הנאשם, אין מדובר בסוף פסוק. בידי הנאשם האפשרות להגיש ערעור על ההחלטה לערכאה גבוהה יותר בהליך שנקרא ערר על החלטת מעצר. עם זאת, יש לעשות זאת בצורה מושכלת שלא תפגום בחלופות אחרות לשחרור מהמעצר.

מהו מעצר עד תום ההליכים?

המונח המשפטי מעצר עד תום ההליכים מתייחס להליך המתרחש במקביל להגשת כתב אישום כנגד אדם. על פי החוק, בידי התביעה המייצגת את המדינה, להגיש לצד כתב האישום גם בקשה למעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. הווה אומר, המשך מעצרו של הנאשם עד למתן הכרעת דין הקובעת האם הוא אשם במיוחס לו או לא.

ההליך הנוגע לבקשה למעצרו של הנאשם מתנהל באופן נפרד מההליך הבוחן את אשמתו. זאת, מאחר שעל השופט הדן במעצר להיחשף לראיות כנגד הנאשם בצורתן הגולמית, ואילו השופט הדן באישום נדרש להיחשף לראיות בדרך שונה, על סמך עדויות עדים ובהתאם לכללי העדת עדים וחקירתם בידי הצדדים להליך.

באילו מקרים יורה בית המשפט על מעצר עד תום ההליכים?

על פי חוק המעצרים, בסמכות בית המשפט להיעתר לבקשה ולהורות על מעצר עד תום ההליכים בהתקיים רכיבים אלו:

• קיומה של עילת מעצר – החוק מונה שתי עילות מרכזיות. האחת היא חשש לשיבוש הליכי משפט, והשנייה היא מסוכנות. במקום שבו לא מתקיימת עילת מעצר, בית המשפט לא יורה על מעצר עד תום ההליכים.
• קיומן של ראיות לכאורה – על מנת לעצור אדם עד תום ההליכים, על בית המשפט לקבוע כי יש בחומר הראיות המצוי בידי התביעה די ראיות המצביעות על כך שסביר כי הנאשם יורשע במיוחס לו. ככל שיש חולשה ראייתית של ממש או שאין ראיות אפילו לכאורה, לא יורה בית המשפט על מעצר עד תום ההליכים.
• היעדר חלופת מעצר – בית המשפט מחויב, בטרם החלטה על מעצר עד תום ההליכים, לבחון אפשרות שחרור חלופת מעצר, כגון מעצר בית או הרחקה, אשר יתנו מענה לעילות המעצר. רק כאשר אין אפשרות אפקטיבית כזו, יורה בית המשפט על מעצר עד תום ההליכים.

מה אפשרות הערעור על מעצר עד תום ההליכים?

בתי המשפט מורים על מעצר נאשמים עד תום ההליכים, מקום שישנה עילת מעצר ממשית, ראיות לכאורה והיעדר חלופת מעצר ראויה. ואולם, החלטה זו ניתנת לבחינה על ידי ערכאה גבוהה יותר במסגרת הגשת ערר. ככל שהבקשה למעצר נדונה בפני בית משפט השלום, ניתן לערור עליה לבית המשפט המחוזי, וככל שהבקשה נדונה בבית המשפט המחוזי, הערר עליה יוגש לבית המשפט העליון.

בידי מי שהוחלט כי ישהה במעצר עד תום ההליכים, האפשרות להגיש ערר בתום 30 יום מיום מתן ההחלטה. את הערר יש לתמוך בטיעונים המתייחסים לעוצמת הראיות, עילת המעצר או כאלו המבקשים לתת בכל זאת אמון בחלופת המעצר שהוצגה על ידי הנאשם ולהעדיף את שחרורו מאשר את המשך שהייתו במעצר, מקום שהוא עודנו בגדר חף מפשע עד שתוכח אשמתו.

מה הסכנה בהגשת ערר על מעצר עד תום ההליכים?

מאחר שערר מוגש לערכאה גבוהה, קיים חשש שהחלטתה של ערכאה זו תחזק את הטענה של המדינה כי מקומו של הנאשם במעצר וכי אין מקום לשקול את שחרורו. כך, לעיתים מוטב להמתין פרק זמן מסוים מעת ההחלטה על מעצר עד תום ההליכים, ולעשות שימוש במנגנון אחר המאפשר שחרור ממעצר הקרוי 'בקשה לעיון חוזר', תוך הבאת חלופת מעצר חדשה לבחינת בית המשפט.

ערר על מעצר – לעשות זאת בתבונה

מעצר עד תום ההליכים הוא הליך פוגעני המוטל על מי שטרם הוכחה אשמתו ומסיבה זו, החלטה על מעצר נדרשת להיעשות בצורה שקולה ומידתית. מנגנון הערר מאפשר לנאשם לאתגר את החלטת בית המשפט על ידי הגשת ערר, אולם לעיתים יהיה נכון לעשות שימוש בבקשה לעיון חוזר. על מנת להכריע כראוי בין שתי החלופות, יש צורך בייצוג משפטי על ידי גורם מקצועי ומנוסה.