שחרור בערבות ממעצר – מדריך משפטי

מעצר הוא הליך פוגעני אשר לעיתים ננקט עקב רצון מופלג של המדינה להגן על הציבור מפני סיכון, ומבלי שיש בכך צורך ממשי. בשל העובדה כי ההחלטה לעצור אדם אינה נתונה בידי המדינה אלא בידי בית המשפט, עליה לשכנע את בית המשפט כי האדם המובא בפניו נדרש בהכרח לשהות במעצר.

למול מאמצי השכנוע של המדינה, נדרש החשוד לשכנע מדוע יש מקום להימנע ממעצרו. הכלי המרכזי הנתון בידיו הוא הצגת אמצעי חלופי למעצר – שחרור בערובה. ואולם, על מנת שבית המשפט ייעתר לכך, יש צורך בייצוג איכותי על ידי מי שבקיא בהלכות שחרור בערובה ואשר יידע ליישמם ביחס למקרה מסוים.

מהו הליך המעצר?

הציבור נוטה לבלבל את המונח מעצר עם המונח מאסר שכן מבחינה פורמלית, בשני המקרים נתון העבריין מאחורי סורג ובריח. ואולם, במישור המשפטי יש לשני מושגים אלו משמעות שונה בתכלית. מעצר אינו נחשב לעונש, ונועד להגן על הציבור מפני אדם שיש חשש כי יסכן אותו. מנגד, מאסר היא דרך של ענישת אדם לפרק זמן מוגדר, וזאת לאחר שהוכח מעל לכל ספק סביר כי ביצע עבירה פלילית.

המעצר מהווה פתרון מיידי למסוכנות הנשקפת מאדם ותחילתו בעת שנודע לרשויות האכיפה כי אותו אדם ביצע עבירה המעידה על מסוכנות זו. כך למשל, במקרה שמתקבלת תלונה כי אדם פלוני דקר אדם אחר, ניתן כבר עם קבלת התלונה לעצור את אותו פלוני, והחוק מאפשר להאריך את מעצרו בשלב ראשון לצורך חקירה ובהמשך, לכל אורך משפטו ועד למתן הכרעה האם ביצע את המיוחס לו או לא.

כיצד ניתן לעצור אדם

הסמכות לעצור אדם לפרקי זמן ממושכים, נתונה בידי בית המשפט, כאשר הבקשה לעצור אדם היא עקב פניה אליו על ידי רשויות האכיפה. רשויות אלו כוללות בין השאר את:

• יחידות החקירה של המשטרה – גורם הפונה לבקשת מעצר של חשוד רק בשלב החקירה.
• התביעה המשטרתית – גורם המבקש את מעצרו של נאשם לאחר הגשת כתב אישום נגדו.
• הפרקליטות הפלילית – גורם המבקש את מעצרו של נאשם לאחר הגשת כתב אישום נגדו.
• המחלקה לחקירות שוטרים – גורם המבקש את מעצרו של אדם הן בשלב החקירה והן בשלב המשפט.

כפי שניתן לראות, המעצר נעשה בשני שלבים עיקריים של ההליך הפלילי. הראשון הוא בשלב החקירה, במהלכו מבקשת המשטרה את מעצרו של חשוד כדי למנוע שיבוש הליכי חקירה לצד מניעת סיכון הציבור. השני הוא שלב המשפט, במהלכו מבקשת הרשות התובעת שהגישה את האישום להותיר את הנאשם במעצר מחשש שיסכן את הציבור או ישבש את ההליך המשפטי.

מהו שחרור בערובה?

כאשר רשות מסוימת פונה בבקשה לעצור  אדם, באפשרותו להיות מיוצג על ידי עורך דין פלילי אשר יטען בשמו כי יש לשחררו ממעצר. ברוב המקרים יש טעם בטענת הרשויות כי ישנו סיכון מסוים בשחרור החשוד או הנאשם ממעצר ,ואולם בכל מקרה ומקרה מחויב בית המשפט לערוך איזון בין מסוכנות החשוד או החשש כי ישבש הליכי משפט, ולהורות על שחרורו בערובה.

פירוש הביטוי שחרור בערובה הוא כי השחרור ממעצר מותנה במתן ערובה – התחייבות המגובה ברכיב כספי. כך, בידי החשוד או הנאשם לקטוע את מעצרו והפגיעה בחירותו באמצעי שפגיעתו פחותה ושאינו כולל שהות מאחורי מעצר ובריח. מעבר לכך, בכל דיון בבקשת מעצר של חשוד או נאשם, מחויב בית המשפט לבחון האם ניתן למנוע את מסוכנותו במסגרת שחרור בערובה.

מהם תנאי הערובה?

התנאים הנפוצים ביותר לשחרור חשוד בערובה כוללים שהייה במעצר בית לצד איסור יצירת קשר עם קרובן העבירה. לשם קיום תנאים אלו, נדרש המשוחרר לחתום על ערבות כספית עצמית ולגבות את ערבות זו בערבי צד ג' אשר יידרשו לחתום על ערבות בגובה דומה. לעיתים, על מנת להבטיח עמידה בתנאי השחרור, יכלול השחרור בערובה גם הפקדת סכום כסף משמעותי.

בהתאם, ככל שהחשוד או הנאשם, בהתאם לסוג ההליך, יפר את תנאי השחרור בערובה, כלומר ייצא ממעצר הבית או ייצור קשר עם קורבן העבירה, ניתן יהיה להפקיע את הערבויות עליהן חתם לצד הפקעת הערבויות שעליהן חתמו הערבים הנוספים. כמו כן, ניתן יהיה להשיבו למעצר ואף להעמידו לדין בגין עבירה של הפרת הוראה חוקית.

שחרור בערובה – מחייב הקפדה על תנאי המעצר

תחום השחרור בערובה מייצג את רצון המחוקק לייצר איזון בין האפשרות שאדם החשוד או נאשם בעבירה יסכן את הציבור, לבין החשש לפגוע בחירותו של אדם שטרם הוכחה אשמתו מעל לכל ספק סביר. עם זאת, אדם המשוחרר בערובה נדרש להקפיד על תנאי השחרור, שכן עצם השחרור מגלם מתן אמון של בית המשפט באפשרות ופגיעה באמון זה צפויה להשיב את המשוחרר למעצר תוך גרימת נזק כספי לו ולמי שבחר לערוב לו.