מהי טענת אין להשיב לאשמה במשפט הפלילי?

טענת 'אין להשיב לאשמה' היא טענה ייחודית במשפט הפלילי, הניתנת לטיעון בתום פרשת התביעה. את הטענה עשוי הנאשם להעלות ככל שהוא סבור כי התביעה לא הוכיחה בעצם הבאת ראיותיה את אשמתו, ולו ברמה הלכאורית.

טענה זו מגלמת את חלוקת התפקידים בין התביעה להגנה במשפט הפלילי. בעוד שעל התביעה להוכיח את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר, בידי הנאשם כלים להראות כי התביעה לא עמדה בנטל ולו באופן מסתבר, ולדרוש את זיכויו ללא צורך בהבאת ראיות מצדו.

מהו הרעיון מאחורי טענת אין להשיב לאשמה?

המשפט הפלילי מורכב משלושה חלקים עיקריים:

1. פרשת התביעה – השלב בו על התביעה להציג את הראיות על פיהן יש להרשיע את הנאשם.
2. פרשת ההגנה – השלב בו באפשרות ההגנה להציג עדויות הפוגמות במסכת הראייתית של התביעה.
3. שלב הכרעת הדין וגזירת העונש – בשלב זה מכריע בית המשט האם הוכחה אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. במידה שלא, הנאשם יזוכה. במידה שכן הורשע הנאשם, יגזור בית המשפט את עונשו בסמוך לאחר מכן.

במהלך פרשת התביעה, על התביעה להציג לכל הפחות מסד ראייתי בסיסי בדבר אשמתו של הנאשם, בטרם יידרש הנאשם להציג ראיותיו. אין להשיב לאשמה, הינה בבסיסה טענה לפיה התביעה לא הצליחה במהלך פרשת התביעה להציג ולו מסד ראייתי בסיסי להוכחת אשמת הנאשם.

באילו מקרים יקבל בית המשפט את טענת אין להשיב לאשמה?

קבלת טענת אין להשיב האשמה, פירושה קביעה כי גם במקרה שבו יינתן מלוא המשקל הראייתי לראיות שהציגה התביעה, לא יהיה בכך כדי להביא להרשעת הנאשם. מנגד, ככל שיימצא כי התביעה הציגה מסד ראייתי בעל פוטנציאל להרשיע את הנאשם ברמה הלכאורית, תידחה טענת אין להשיב לאשמה והראיות ייבחנו מחדש במסגרת שלב הכרעת הדין.

האם קיימת סיבה שלא להעלות טענת אין להשיב לאשמה?

הבעייתיות מצד הנאשם בהעלאת טענת אין להשיב לאשמה נוגע לשאלת העיתוי שלה. המבחן המונח לפתחו של בית המשפט במקרה של טענת אין להשיב לאשמה הוא הפוטנציאל הלכאורי של הראיות להביא להרשעת הנאשם, פוטנציאל אותו נדרש לבחון עורך דין פלילי מנוסה.

מנגד, בשלב של סוף פרשת ההגנה משתנה הנטל, ובית המשפט נדרש לבחון האם הוכחה אשמתו של הנאשם בראיות התביעה מעל לכל ספק סביר. מסיבה זו, יהיה מקום בחלק גדול של התיקים הפליליים, להעדיף שלא לדרוש מבית המשפט לקבוע את משקלן של הראיות על בסיס מבחן הסיכוי הלכאורי להרשעה אלא רק על פי מבחן ההוכחה מעל לכל ספק סביר.

באילו מקרים העלאת טענת אין להשיב לאשמה עשויה לפגוע בנאשם?

ייתכן מצב שבו נאשם יבחר להעלות טענת אין להשיב לאשמה בתום פרשת התביעה, ובית המשפט יחליט לדחות אותה. הסכנה במצב זה, נגזרת מכך שהעלאת הטענה תחייב את בית המשפט לקבוע קביעת קביעות ראייתיות שעשויות להזיק לנאשם בהמשך הדרך ולהתוות את הלך רוחו של בית המשפט לקראת הכרעת הדין.

החלופה הראויה היא, ככל שהנאשם סבור כי קיימת חולשה ראייתית של ממש, הימנעות מהבאת ראיות הגנה, לרבות הימנעות מהעדה מצד הנאשם. לאחר מכן, על ההגנה לעתור לזיכוי הנאשם במסגרת הכרעת הדין, תוך העלאת טיעון לפיו התביעה לא עמדה בנטל המוטל עליה וכי לא הוכחה אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר.

האם ניתן לערער על ההחלטה לדחות טענת אין להשיב לאשמה?

הכלל במשפט הפלילי הוא שאין אפשרות לערער על החלטות ביניים של בית המשפט, וככל שהחלטה מסוימת אינה לרוחו של מי מהצדדים, באפשרותם לערער על כך רק לאחר שמתקבלת הכרעת דין במשפט.

לפיכך, ככל שבית המשפט דוחה טענת אין להשיב לאשמה בתום פרשת התביעה, באפשרות הנאשם לערער על החלטה זו אך ורק לאחר שתינתן הכרעת דין מידי בית המשפט. זאת בהנחה כמובן שמדובר בהכרעת דין מרשיעה, שכן אין לנאשם כל אינטרס לערער על הכרעת דין המזכה אותו מאשמה.

אין להשיב לאשמה – טענה משפטית שעשויה להכריע את המשפט

האפשרות לטעון בתום פרשת התביעה כי אין להשיב לאשמה טומנת בחובה סיכון. זאת, משום שהיא מחייבת את בית המשפט להתייחס לראיות התביעה טרם הצגת ראיות הגנה. לשם עשיית שימוש נכון בטענה, יש צורך להיות מיוצג על ידי עורך דין פלילי מקצועי ומיומן הבקיא בהלכות המשפטיות הנוגעות לטענה זו ואשר יידע להעריך נכונה את סיכוייה להתקבל.