שחרור עצור ממעצר – מדריך משפטי

הסמכות לעצור אדם ולשלול את חירותו נוגעת לשלב שבו טרם הוטל עליו עונש בגין עבירה בה הורשע.

התכליות של מעצר הן מניעת סיכון הציבור ומניעת שיבוש חקירה או מהלכי משפט, כאשר האפשרות לעצור אדם חייבת להתבסס על קיומו של חשד בעל בסיס מסוים לכך שאותו אדם ביצע עבירה.

יחד עם זאת, בשל הפגיעה המהותית של המעצר על חירותו של אדם אשר טרם הוכרע דינו, על הגורמים המוסמכים לעצור שהם המשטרה ובית המשפט לשקול תמיד האם קיימת אפשרות להשיג את תכליות המעצר על ידי שחרור לחלופת מעצר.

מה מקור הסמכות לעצור אדם?

החוק מונה שני מקורות סמכות לעצור אדם. האחת היא של מעצר על ידי שוטר והשנייה היא מעצר על ידי בית משפט. בעוד שסמכותו של שוטר לעצור אדם מוגבלת עד לטווח של 24 שעות ובמקרים חריגים עד 48 שעות, סמכותו של בית המשפט היא רחבה יותר ותחומה לסוג ההליך בו מתבקש מעצרו של אותו אדם – האם טרם הגשת אישום או לאחר הגשת אישום.

מהו מעצר ימים?

מעצר ימים הוא מעצר המבוצע טרם הגשת כתב אישום. בשלב שלפני הגשת כתב אישום, בית המשפט מוסמך לעצור אדם להארכות מעצר קצובות לפרקי זמן של מספר ימים לכל הארכה ועד לטווח מקסימלי של 30 יום ובמקרים חריגים אף מעבר לכך ובאישור היועץ המשפטי לממשלה.

הבקשה למעצר ימים מובאת לבית המשפט על ידי היחידה החוקרת, ועליה להציג בפני בית המשפט ראיות לכך שקיים חשד סביר לביצוע עבירה על ידי האדם שמעצרו מבוקש. כמו כן, על המשטרה להציג נימוקים לכך ששחרור החשוד בשלב זה של החקירה, יביא לסיכון הציבור ולשיבוש הליכי חקירה.

מהו מעצר עד תום ההליכים?

מעצר עד תום ההליכים הוא שלב המבוצע לאחר הגשת כתב האישום. על מנת שבית המשפט יעצור אדם עד לתום ההליכים נגדו, יש צורך בקיומה של מסוכנות הנשקפת ממי שאך עתה הוגש נגדו כתב אישום או חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט או התחמקות מהליכי שפיטה.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים מוגשת על ידי רשויות התביעה של המדינה לצד הגשת כתב אישום כנגד האדם שמבוקש מעצרו. על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשת המדינה, על התביעה להוכיח קיומן של ראיות לכאורה. בשלב זה בית המשפט אינו מכריע בשאלות אשמו של הנאשם, והקביעה כי קיימות ראיות לכאורה מתבססת על הפוטנציאל הראייתי בתיק ולא על שאלת אמינות הראיות.

מהי חלופת מעצר?

בכל אחד משני ההליכים – מעצר ימים ומעצר עד תום ההליכים, נדרש בית המשפט לבחון האם ניתן להשיג את תכליות המעצר על ידי אמצעי חלופי. עיקר האמצעים החלופיים אותם מונה החוק הם אלו:

1. מעצר בית – הוראה לחשוד או לנאשם להימצא בכתובת קבועה ולא לצאת ממנה ללא אישור בית המשפט.
2. פיקוח אנושי – אדם בוגר, לרוב ללא עבר פלילי, אשר יהיה צמוד אל הנאשם בכל שעות היממה או בחלקה.
3. איזוק אלקטרוני – אמצעי מעקב מתקדם אשר בדרך כלל מוטל לצד מעצר בית ופיקוח אנושי, וזאת במקרים של עבירות ברף חומרה בינוני וגבוה.
4. הרחקה ואיסור יצירת קשר – הוראה למשוחרר כי אסור לו להיכנס ליישוב מסוים או להימצא בקרבת אדם מסוים, וכן איסור על המשוחרר ליצור קשר אם אדם או חבר בני אדם מסוימים.
5. ערבויות כספיות – ערבות מצד הנאשם או החשוד עצמו, ערבות של צד ג' והפקדה ממשית של סכום כסף בקופת בית המשפט.

באילו מקרים ישוחרר אדם ממעצר לחלופת מעצר?

ככלל, אין עבירה שאינה מאפשרת שחרור לחלופת מעצר. ככל שדרגת חומרתה של העבירה פוחתת, כך יהיה על החשוד או הנאשם להציג חלופה הדוקה פחות. יצוין כי דרך נוספת לתקוף את בקשת המעצר מצד המשטרה או המדינה, היא להצביע על חולשה ראייתית, שכן ככל שעוצמת הראיות כנגד הנאשם נמוכה יותר, כך פוחתת ההצדקה להותירו במעצר.

כך לדוגמה, על מנת שאדם הנאשם בעבירה חמורה במיוחד דוגמת רצח, סחר בסמים קשים בהיקפים גדולים במיוחד, עבירות מין חמורות וכיוצא באלה, סיכוייו הסבירים ביותר להשתחרר לחלופה, תהיה על ידי הצבעה על חולשה ראייתית ביחס לאישומים או החשדות נגדו, ובעזרת עורך דין פלילי מנוסה ומקצועי.

שחרור לחלופה – פגיעה פחותה ומניעת נזק בלתי הפיך

מעצר של אדם מבוצע בטרם הכרעה שיפוטית אודות אשמתו בביצוע עבירה ועשוי לגרום לו נזק רב.

חשוד שנעצר לשבועות עשוי להיות בסופו של יום משוחרר לביתו מבלי שיוגש נגדו כתב אישום, ונאשם שנעצר עד לתום ההליכים עשוי להיות מזוכה או מורשע בעבירה קלה שאינה מצדיקה מאסר. על מנת למנוע נזקים אלו ולהביא לידי שחרור לחלופת מעצר, יש צורך בייצוג מקצועי בהליכי המעצר השונים.